החלטה בתיק מטכ"ל 3096/04

א

פרג ע"א חפיד דאוד גית, ת"ז 910632207 (דיר גסאנה/בנימין) נעצר בצו מעצר מנהלי מיום 29 בדצמבר 2004 עד יום  28 ביוני 2005, בגין היותו מסכן את ביטחון האזור.

העצור היה צריך להיות מובא בפני לשם ביקורת שיפוטית על מעצרו המנהלי, בהתאם להוראת הצו בדבר מעצרים מנהליים (הוראת שעה) (אזור יהודה והשומרון) (מס' 1226), תשמ"ח - 1988. העצור לא הובא, וממזכר שמסרה התביעה לביהמ"ש עולה, כי הוא סרב להתייצב לדיון במסגרת מחאה של העצורים בכלא. לאור זאת, לא ראיתי מניעה לקיים את הדיון, ולקבל החלטה אף בהעדר העצור.

עיון בהמלצה למעצר המנהלי מלמד על נסיבותיו המיוחדות של תיק זה. העצור נעצר בפברואר 04', נחקר בחשד למעורבות ביידוי בקבוק תבערה, ובסיוע להכנסת מחבל מתאבד לתוך ישראל. בסופו של דבר, ומסיבות שלא הובהרו עד תום, הוא הועמד לדין רק בגין העבירה של יידוי בקבוק תבערה לעבר חיילי צה"ל. על כך נגזרו עליו 15 חודשי מאסר בפועל. ב-22/12/04 נדון עניינו בוועדת שחרורים במת"כ קציעות. השב"כ התנגד לשחרור, ובחוות הדעת שהציג בפני וועדת השחרורים הדגיש, כי העצור חשוד בכך שהיה חלק מקשר להכניס מחבל מתאבד לישראל. ועדת השחרורים החליטה בכל זאת להורות על שחרורו המוקדם של העצור. על החלטת השחרור לא הוגש עד כה ערעור מטעם התביעה.

כעת מבקשת התביעה לאשר את החזקתו של העצור במעצר המנהלי. התובע סבר, שאין רלוונטיות להליכים שקדמו למעצר המנהלי, אולם כפי שאראה בהמשך, אני סבור שיש לכך רלוונטיות רבה.

אין זה נדיר, שעצור מוחזק במעצר המנהלי כהמשך ישיר לעונש מאסר שסיים לרצותו. עם זאת, לא זכור לי מקרה, שבו וועדת השחרורים החליטה על קיצור עונש המאסר, לאחר שהוצג בפניה חומר העומד גם בבסיס הבקשה למעצר המנהלי, ובכל זאת הוחלט לנקוט מעצר מנהלי.

לדעתי, יש דמיון רב בין נסיבות מקרה זה לבין המקרים המוכרים בפסיקה, שבהם מנוע המפקד הצבאי מלהוציא צו מעצר מנהלי. כוונתי למקרים שבהם מעצר קודם קוצר קיצור "מהותי", לאחר שנקבע כי די בתקופת מעצר קצרה מזו שנקב המפקד הצבאי (ראה הלכת אל עמלה, בג"ץ 2320/98, פד מח (3), 675), ולמקרה, שבו ביהמ"ש דחה בקשה למעצר עד תום ההליכים, במסגרת ההליך הפלילי (בג"ץ 6843/93 אחמד קטמש נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש).